GENAZIMבספר קבלת חכמי מרוקו מספר הרב רן יוסף חיים אבוחצירא שליט"א סיפור מופלא על הרה"ק רבי יוסף בר מרדכי אוחיון זצוק"ל וזיע"א (מח"ס אבקת רוכל, מחכמי ודייני עיר תורה איתזרראר ותיזנית אשר במדינת מרוקו) ומעשה זה היה שגור בפיו של בן רבינו הישיש רבי ציון אוחיון הי"ו, שסיפר:
בחנותי מצויים היו בגדים יקרי ערך שקיבלתי מדיפלומט צרפתי שהיה אחד ממכרי, וביקש ממני שאשתדל למוכרם. באחד הימים יצאתי מחנותי, כשחזרתי גיליתי שאותם בגדים נעלמו מרשותי. חרדה עמוקה מילאה את ליבי, ההפסד הכספי שעלול להיגרם היה כבד מאוד, שכן צפויה היתה נגדי תביעה משפטית בסך גדול מאוד, ויתירה מכך, שהיה במעשה זה הטלת דופי ביושרי ונאמנותי.
בצר לי מיהרתי לביתו של אבי עטרת ראשי, וסיפרתי לו על השבר והצרה שניתכה על ראשי. נטל אבא כוס עם מים ושמן, והורה לילד קטן להביט לתוך הכוס. ויפן אל הילד וישאל אותו: "אמור נא לי מה ראית בכוס?". השיב הילד "ראיתי בכוס בית מגורים", והוסיף לתאר תיאור מדויק של סביבת הבית והמתרחש בתוכו. מיד פנה אבי אלי ואמר לי: "בית זה הוא ביתו של הגנב".
הוסיף אבא ואמר: "תזכור היטב בית זה נמצא ברחוב פלוני. בחדר פלוני שבו יושבים אנשים עומד ארגז, ועליו מונחת קערה עם לחם, בתוככי ארגז זה נמצאים הבגדים הגנובים".
שאלתי את אבא: "כיצד אוכל להכנס לבית בלא שאתגלה ואתפס?". נטל אבא פיסת קלף, כתב עליו שם קדוש ואמר לי: "ציון בני, עם שם קדוש זה תוכל להכנס לבית בלא חשש".
נטלתי אפוא את השם הקדוש, צעדתי בלב שקט לאותו בית, נכנסתי פנימה. והנה פלא, אף אחד מבני הבית הרבים שהיו שם לא ראו אותי, הייתי כרואה ואינו נראה. נטלתי את הבגדים ללא הפרעה, שבתי לביתי שמח וטוב לב', ע"כ.
עוד ראיתי מסופר על המלומד בנסים המקובל רבי יוסף וואלטוך זצוק"ל וזיע"א, בספר תולדות מנחם (מהרה"צ רבי יוסף שני שליט"א, נכד המקובל חכם מנחם מנשה זיע"א בעל אהבת חיים עה"ת) שסיפר (עמוד רמא') וז"ל: 'את הצדיק הנסתר ר' יוסך וולטוך זצ"ל הכרתי בהיותי כבן שתים עשרה שנים כשהתחלתי להתגורר בבית סבי, היה זה יום ראש חודש, ראיתי אותו נכנס לסבי ולוקח ממנו פתקאות ע שמות חולי ובעלי יסורים וכו' ויוצא, משחזר לאחר כמה שעות שוחח עם סבי אודות האנשים שהוזכרו בפתקאות, שאלתי את סבי מי אדם זה ומה מעשיו, והשיב לי שהוא צדיק שהולך לכותל המערבי להתפלל על אותם שזקוקים לישועה וביניהם גם אלו שבפתקאות שמסר לו. שאלתי אותו והלא הכותל המערבי נמצא מעבר לגבול בידי הירדנים (היה זה תשע שנים לפני מלחמת ששת הימים שבה נכבשה ירושלים העתיקה ונפתחה הדרך לכותל) ואי אפשר להגיע, הגבול בשער מנדלבאום, סגור. והשיבני שזה עשרות שנים שבכל ראש חודש הוא הולך לכותל בין לפני מלחמת תש"ח ובין לאחריה והירדנים לא רואים אותו כלל. הייתי המום לראות בן אדם שחוצה את הגבול וחוזר כאילו בתוך ביתו שלו ולא בצורה חד פעמית אלא באופן קבוע. שאלתי את רבי יוסף, ומאיפה אתה מגיע, אמר לי, אני נוסע בכל ערב ראש חודש למירון, קבוע כבר ארבעים שנה, גומר את התפילה שלי, וחוזר לראש חודש לירושלים', ע"כ. וע"ש עוד שרמז בכעין זה.
וראוי להזכיר מהמסופר שם עוד (עמוד קה'): 'עוד סיפר ר' יוסף וולטוך זצ"ל לבני אברהם אשר שיחיה, שבחורף תשכ"ז הצטרף לסבי לתפילה על קבר שמעון הצדיק שהיה בשטח ממלכת ירדן והלכו שניהם יחדיו כשרבי יוסף אוחז בחגורתו של סבי, וסבי הלך בזיגזג את כל שטח ההפקר כדי להנצל מהמוקשים הטמונים בשטח עד שהגיעו סמוך לבנין הקבר, ואז עצם סבי את עיניו בתפילה. כשסיים אמר לר' יוסף בעוד כמה חדשים תפתח הדרך לעם ישראל ונוכל להגיע למקום זה בלי בעיות. ואכן לאחר כמה חדשים פרצה "מלחמת ששת הימים" שבעקבותיה נסו חיילי מדינת ירדן עד מעבר לירדן, (אני חושב שר' יוסף כשהלך לכותל המערבי בכל ר"ח במשך כל הארבעים שנה שהיתה ירושלים העתיקה בידי ממלכת "ירדן", וכמו שיסופר להלן, היה הולך דרך הכביש הראשי של מעבר מנדלבאום הידוע שהיה ללא שטחי הפקר ומוקשים בדרך, ועבר בין חיילי מדינת ירדן ששמרו על המעבר, ומסתמא היה זה בכח שם קדוש של "רואה ואינו נראה" בו השתמש, ואין ספק שר' יוסף גם ידע לדלג בין מוקשים וכך עשה בדרכו לציון שמעון בן יעקב אבינו וכמו שיסופר להלן, אבל היות והמעשה היה עם סבי סיפר דברים כהווייתן והדגיש זאת בענוותו, כדי להמעיט מערך עצמו)', ע"כ.
ואל יתמה לבך על זה, דהא מצינו כמה סגולות בספרים הקדושים איך להפוך לרואה ואינו נראה, וישנם כמה דרכים בזה, ואכמ"ל.
ואסיים בדברי הרב סיפור מן ההפטרה (שלח): 'כשכלב ופינחס נשארו ללון בבית רחב הדבר עשה לו כנפיים – עוף השמים יוליך את הקול והדבר נודע למלך יריחו, שנאמר: "ויאמר למלך יריחו לאמר, הנה אנשים באו… לחפר את הארץ" (ב ב). מיד שלח המלך שליחים אל רחב וצו חיפוש בידם ופקודה בפיהם בזו הלשון: "הוציאי האנשים הבאים אליך אשר באו לביתך! כי לחפר את כל הארץ באו" (ב ג). רחב העלתה את כלב ופינחס על הגג כדי להצפינם אך פינחס אמר לה שאין צורך שתטמין אותו מכיון שהוא מלאך רואה ואינו נראה, כמו שנאמר: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב ז). ואכן כך היה כשערכו חיפוש לא ראוהו אעפ"י שעמד לפניהם ולא נטמן', ע"כ.