הנה שמעתי בחסדי השם מעשה פלא בהקלטת דרשה מהגאון המקובל המופלא הרב בניהו שמואלי שליט"א שסיפר לו הרה"ק רבי יצחק כדורי זצוק"ל וזיע"א, שבימים ההם בבגדד בהיותו רוצה ללמוד קבלה, הזמין ספרים לצורכו מארץ הקודש, ושלחו לו הספרים, וביניהם הספר שער מאמרי רשב"י, אשר היה נדיר מאד בבגדד, ואצלו היה היחיד, ובהיות שידע הרה"ק רבי יהודה פתיה זי"ע כי ברשותו הספר הנדיר, בקשו להשאיל לו על מנת ללמוד בו זמן מה, והשאילו כבקשתו. והנה לאחר מספר חודשים החזיר לו הספר, ומצא בו הגהות רבות מאד על כל הספר, בעצם כתב יד קדשו של הגאון זצ"ל, ושמח הרב יצחק כדורי זצ"ל בזה מאד, והיה לומד בו שוב ושוב. והנה בעליתו לארץ ישראל, עלה הרב עם מספר ארגזים לאוטובוס, ובדרך מבגדד עצרו להתפלל בציון רבי חיים ויטאל זיע"א, ובחזרתו עלה לאוטובוס, ומשהתחיל הנהג בנסיעה, שם לבו הרב כי נפל ארגז ספרים אחד, והתחנן והפציר הרב לנהג כי יעצור, אך לחירש יעשה, ולא הסכים לעצור. בארגז זה היה הספר שער מאמרי רשב"י עם הגהות הרב הנזכרות, בעצם כ"י קדשו, זה הוא העותק היחיד. בהגיע הרב לארץ ישראל שלח טלגרמה למשטרה שם, האם שמעו שנמצא ארגז ספרים?. ובס"ד החזירו כי נמצא ארגז ספרים ע"י יהודי אחד. הרב התקשר עם יהודי יקר זה, אך רצה היהודי שכר טירחה על מציאתו, והסכים הרב לתת לו ככל אשר יושת עליו, אך בקשתו היתה לא כסף ולא זהב אלא הספר שער מאמרי רשב"י עם הגהות הרב יהודה פתיה זצ"ל. בצר לו הסכים הרב לבקשתו, על מנת לקבל את שאר הספרים אשר היו בארגז. ובזה נאבד ממנו הספר, ולא נודע מקומו.

מעשה זה ספרו הרב בניהו באחת מדרשותיו, והנה הפלא ופלא, באותו הלילה וגם למחרת, התקשר אדם יהודי יקר לישיבת הרב, משום ששמע מעשה הכתב והמכתב אשר אבד, והודיע ללא מנוס כי הספר שער מאמרי רשב"י, נמצא אצלו עם הגהות המקובל הנודע רבי יהודה פתיה זצ"ל, ואם ירצה הרב מוכן הוא למסור לו לצרכו. אשריו ואשרי חלקו (ואם הנהג יהודי, איני יודע, רחמי עליו, דיוצא הרע מכל המעשה, ומ"מ יש לומר עליו כי בזכותו נעשה קידוש השם גדול כזה).